כלה- אורה אחימאיר הוצ' עם עובד 2013

קוראים ומספרים לחברים

אורה אחימאיר יוצאת לחקר ספרותי-בלשי במהלכו היא מתוודעת לקורותיה המרתקים של אמה- חיה, בת למשפחה חרדית מצפת, שלומדת באופן מפתיע בבית הספר היהודי צרפתי- אליאנס, שהוא כנראה המקפצה הלא מתוכננת להתרחקות של חיה מאורח החיים החרדי גליציאני התאהבותה בשוטר היהודי דוד גלעדי קראוס, העזיבה לירושלים ואימוץ אורח חיים חילוני מודרני.

הדבש והעוקץ בסיפור חייה של חיה, האם, נעוץ באהבתה הגדולה לדוד בעלה, אהובה שנרצח על ידי ערבי רק 4 ימים אחרי החתונה, אירוע שמלווה את חיי האם עד יומה האחרון, למרות נישואיה לעזריאל שאול אביה של אורה, הטרגדיה של אהבתה הבלתי ממומשת משפיעה על חיי המשפחה ועל יחסיה של האם עם בעלה, ילדיה ואורה במיוחד.

החומרים של הספר נפלאים לכתיבת רומן בעל מאפיינים בלשיים, יש סיפור טראגי, ויש מספרת בולשת וחוקרת, יש רקע היסטורי מרתק, בקיצור יש הכל כדי ליצור סיפור מרתק, לדוגמא נסיעתה של חיה להונגריה לקבל "חליצה" מאחיו הצעיר של דוד, ילד שמלאו לו זה עתה 13 שנים, מקור נפלא ליצור סיפור דראמה מרתק, אך כפי שהינכם מבינים, זה לא קורה.

אורה אחימאיר אוחזת בידיה רק את הפוטנציאל לרומן ביוגרפי קצת בלשי אפילו, אך "מפספסת" בגדול.

בשורה התחתונה היא מספרת/ מתעדת תקופה היסטורית רבת עניין ואולי לא כל כך מוכרת, היא עושה זאת בעושר לשוני מעורר השתאות, אך כסיפור שיש לו ערך ספרותי, יש לטעמי החמצה גדולה.

מה שהשפיע עלי מאוד במהלך הקריאה הוא השפה, הלשון של המחברת, זו שולטת במבוכיה של השפה העברית, ממש מעוררת השראה, לזה אני קוראת אומנות, לדעת לשזור את המילים במשפטים כל כך מדוייקים כדי להעביר את המסר, כאילו שאין בעייה "להגיד" בדיוק את מה שיש להגיד, ולא לעמוד לנוכח התסכול של "אין לי מילים כדי לתאר את מה שאני רוצה להגיד" ועל כך שאפו ענק.

מעבר לזה הייתי רואה בספר תיעוד נדיר של תקופה מרתקת שמשלב בין סיפורים ואנקדוטות לבין קטעים ארוכים מלעיטים בידע שמאביסים את הקורא בפרטנות ובפרשנות, כאילו אין המחברת סומכת של האינטליגנציה של הקורא להבין. שום דבר היא לא מותירה לדימיון, משהו מאוד דידאקטי שולט באופן המסירה של הדברים.

ומה הכי הציק לי? אין דיאלוגים בספר, כמעט אין, אלא טקסט שקטעים רבים ממנו הינם ארכניים ודי משעממים. כדי להיחשב סופר, צריך לדעת להעביר מסר דרך דברי הדמויות והתנהגותן, זו אומנות נפלאה, וסופרים שאומנותם כזו מייצרים סיפורים נפלאים. אנחנו לא במאה ה 19 שסיפורים מסופרים בגוף שלישי על ידי מספר כל יודע, שגם מספר וגם מסביר  לקורא, אולי הוא לא יבין בעצמו.

אנחנו בעידן אחר לגמרי. מספיק לתת "חוט" הקורא יתפוס ויגלה בעצמו את המסרים הגלויים והחבויים. תסמכו על הגדולה של הקוראים. אין צורך להאביס אותנו.

אז אם תשאלו אותי, "אורנה לקרוא?"

"לא לרוץ" אני אענה, מתאים למי שאוהב היסטוריה, אך מי שאוהב סיפורים שירוץ לספרים אחרים.

אוהבת את כולכם

אורנה- תודעה ואנרגיה

מוזמנים גם לבלוגית הטארוט שלי: http://ornashafrir.blogspot.co.il/

אלוהים-סיפור של התגלות מאת דיפאק צ'ופרה, הוצ' מודן, 2013, (293 עמ')

כשלקחתי את הספר לידי חשבתי לעצמי, נו מה אפשר עוד לכתוב על אלוהים, שלא נכתב עד כה? אך בהכירי את מה שכותב צ'ופרה בספרים אחרים, היה ברור לי שהולך להיות ספר מעורר השראה.

אז נכון בהתחלה זה היה לי משום מה מייגע אך אחרי כ 30 עמודים הייתי מוקסמת. איך לא?

מה שעושה צ'ופרה בספר זה, הוא להביא את סיפוריהם של 10 אנשים מעוררי השראה שהיו להם קשרים מיוחדים מאוד עם אלוהים, האנשים מקיפים קשת תרבויות וזמנים, מימי בתנ"ך ועד המאה ה- 20, יהודים, נוצרים, מוסלמים הינדים ועוד.

שני סודות שצ'ופרה מגלה לנו:

א.     עם אלוהים ניתן ליצור קשר בארבע דרכים עיקריות:

1.      דרך ההתמסרות- כלומר האהבה

2.      דרך ההבנה- כלומר השכל

3.      דרך השרות- כלומר הפעולה

4.      דרך המדיטציה- כלומר המודעות

כל הדרכים האלה ידועות מזה אלפי שנים, הן אוניברסאליות ומאפשרות למעשה להגיע למצב תודעתי גבוה יותר.

ב.      אנחנו מתוכנתים לחפש את אלוהים כי הוא חלק מהתודעה שלנו.

אחת ההפתעות קשורה בכך, שמוח האדם הגנים והמחשבות שלו, כל אלה מתוכנתים למעשה לחפש את אלוהים, כי אלוהים הוא למעשה שם אחר למקורה של התודעה, ואת זו אנחנו למעשה חוקרים כל חיינו.  "אנו יודעים מה אמיתי רק באמצעות תודעתנו, אם משהו אמיתי מחוץ למודעות שלנו, הוא יישאר לא מוכר, מכיוון שהתודעה היא כה מרכזית, -מאפשרת לנו לראות, לשמוע, לגעת, לטעום, ולהריח את העולם- עלינו לגלות מאין היא באה."

הצגת הרעיון

הדרך בה בחר צ'ופרה להציג את מחשבותיו על אלוהים זרקה אותי 15 שנים אחורנית, כשסיימתי את חובותי לתואר מוסמך. בחרתי עם המנחה שלי לערוך מחקר פרשני-נרטיבי על מדריכות, שהצגת הממצאים שלו בנויה בדיוק כמו הספר: סיפורים ופרשנויות על הסיפורים. דרך מרתקת ליצור קשר בין סיפור לבין עיון.  

צ'ופרה יכול היה לכתוב עוד ספר פילוסופי על אלוהים ואיך הוא נתפס על ידי אנשים ייחודיים בתרבויות שונות. כך כותבים רבים, אך הוא בחר בדרך הנרטיבית פרשנית שהיא בעיני מרתקת, קודם הוא מספר את הסיפור של כל דמות ורק אחר כך הוא מנתח ומפרש את הקשר המיוחד של הדמות עם אלוהים, כל אלה כמובן על הרקע התרבותי היסטורי של הדמות.

מרתק

השפה

שווה לכל נפש, בגובה העיניים, תרגום מצויין מאנגלית.

הקריאה שוטפת לגמרי.

באהבה רבה

אורנה שפריר- הרחבת התודעה

מזמינה אתכם לבלוגית הטארוט שלי:

ornashafrir.blogspot.com

אומנות ההקשבה לפעימות הלב-יאן פיליפ סנדקר, ידיעות ספרים 2011 (276 ע')

אומנות ההקשבה לפעימות הלב-יאן פיליפ סנדקר, ידיעות ספרים 2011 (276 ע')

הרהורים

פעם מישהו אמר לי, שכשהיה מאוד מכוונת היקום יניח לרגלי את מה שנדרש לי. בשנה האחרונה עשיתי תפנית מסויימת במסלול המקצועי שלי, והתחלתי לפתח את נושא ההקשבה בתהליך האימון, ואף הקדשתי זמן ללמד אחרים הקשבה, במיוחד אני משקיעה זמן ללמד מורים להקשיב לתלמידים אחרת ממה שהם מכירים ורגילים לו. משהתחלתי להעמיק בנושא הזדמן לי קורס נפלא עם אור קורן "הקשבה קוונטית", במקביל חזרתי לקרוא על מרחב האני ואתה על פי בובר ועוד. והינה נפל לידי הספר הנפלא הזה שמאפשר לי הצצה נוספת לנבכי אומנות הקשבה.

תודה שכך קורה לי.

כללי

מזמן לא סיימתי ספר כמעט בוכה, בחיי שמזמן זה לא קרה לי. כל כך אהבתי את הקריאה, כמו הייתי נערה. סיפור נוגע ללב, מתרחש בבורמה, הגיבורה יוליה ווין יוצאת לקאלאו, כפר הררי בבורמה לחפש אחר אביה, טין ווין, שנעלם מבלי להשאיר אחריו עקבות.

יוליה, אישה ניו-יורקית צעירה, טרם מלאו לה 30, מופרעת משגרת חייה בשל היעלמותו של אביה. היא בת תערובת מצליחה, אימה אמריקאית אביה בורמזי, ולה אח צעיר ממנה. יום אחד נעלם האב, והיא בהחלטה של רגע מחליטה לעלות על עקבותיו.

בין אביה לאימה היתה זוגיות מורכבת, לא ברור בכלל עד כמה היתה בה אהבה הדדית, מה שגרם לאם להיות ממורמרת תדיר, וכנראה גם ללקות מפעם לפעם בהתמוטטות עצבים ובדיכאון. יוליה מגלה בין חפציו של אביה חלק ממכתב אהבה שכתב לאישה בשם מי מי, מי שהיתה אהבת חייו. היא עוזבת הכל ונוסעת לחפשו.

מתברר שעל 20 השנים הראשונות בחיי טין ווין אף אחד לא יודע דבר, קללת ילדותו, הנטישה של אימו, עיוורונו הזמני, חייו כנזיר והשינוי שכופה עליו דודו, כל אלה לא ידועים לג'ודית אימה ולא לה, אך מתברר שבחייו של אביה זו התקופה העוצמתית ביותר וכל התנהגותו אחר כך מושפעת מקורותיו בילדות.

בקאלאו היא פוגשת מקומי בשם או-בה, שמבקש ממנה רשות לספר לה על אביה. מיהו או-בה? למה הוא מספר לה את הסיפור? מה היא מגלה בסוף הספר? מרתק.

על הסיפור

לכל אחד יש סיפורים אך לא כל אחד יודע לספר אותם. אין ספק שיאן פיליפ סנדקר יודע לספר סיפור. סיפור המסגרת הוא המפגשים בין יוליה לבין או-בה, במהלכם הוא מספר את הסיפור. הגיבורים, טין ווין ומי מי מלמדים אותנו, הקוראים, מהי אהבת אמת, מהי נאמנות ומהו אמון בין אנשים. כל האירועים מתרחשים על רקע יכולתו של טין ווין להקשיב לפעימות הלב של האחרים וכך ללמוד אותם למרות עיוורונו. טין ווין הוא דוגמא כיצד רוחו של האדם היא מהות חייו, ואיך נכות יכולה להגדיל ולהעצים. איך הטבע ברא אותנו עם יכולות חסרות גבול, עד שאין כמעט מטרה אותה לא ניתן להשיג.

השפה

ידידותית מאוד, זורמת, תרגום מגרמנית, מצויין.

המלצה

ללכת? לרוץ?

לרוץ לרוץ. שווה כל רגע, הנאה אמיתית.

באהבה רבה

אורנה שפריר- הרחבת התודעה

מזמינה אתכם לבלוגית הטארוט שלי:

ornashafrir.blogspot.com

הוכחה לגן עדן-ד"ר אבן אלכסנדר, ידיעות אחרונות 2012

הוכחה לגן עדן-ד"ר אבן אלכסנדר, ידיעות אחרונות 2012

מאת אורנה שפריר

תוכן

היקום שלמטה והיקום שלמעלה, לא חדש לאף אחד כמובן. היקום שלמטה נקלט דרך מסננת החושים שלנו, דרך התדר שבו אנו חיים.

היקום שלמעלה נמצא בתדר אחר לגמרי, ולא נקלט דרך החושים אלא דרך ההכרה, לאופני הקליטה הללו אין אנו מודעים בכלל, והם אינם חלק מהיום יום המציאותי שלנו.

היוונים הקדמונים ידעו הרבה לפני הניו אייג' שמין מסויים יכול להבין רק את בני מינו, זו אקסיומה, והיקום בנוי כך שכדי להכירו עלינו להיות חלק ממנו, חלק מהמימד הזה, לפעול בתדר שלו, ואכן כך אנו מתקיימים כבר מאות בשנים. הפיזיקה המכנית, המדע ומהמחקר מאששים ומחזקים את התפיסה הזו.

אך מה בדבר היקום שנתפס באמצעות ההכרה ולא באמצעות חמשת החושים שלנו? האם הוא קיים או לא? מה מקומם של המדע, והמחקר בתיאורו, מה מקומם של דת ומיסטיקה בהבהרת הנקודה הזו?

ספרו של אבן אלכסנדר, "הוכחה לגן עדן", מאפר מפגש נדיר עם תובנות של איש מדע שחווה חוויה מיסטית את סף המוות שלו במשך כשבוע ימים, ופקח את עיניו בדיוק כשהרופאים מודיעים למשפחתו שאפסה תקווה להחלמה ועדיף לנתקו מהמכשירים ולאפשר לו למות.

אלכסנדר נוירו כירורג ידוע, ומקובל מאוד בקהילה המדעית והרפואית,  שאת תואר הדוקטור שלו קיבל בבית ספר לרפואה באוניברסיטת דיוק ב 1980, מתאר את המפגש עם היקום האחר במהלך שבוע אחד בו היה בתרדמת עקב דלקת קרום המוח, שתקפה אותו באלימות גדולה.

הספר מתאר את חווית סף המוות שחווה, את מה שעברה ההכרה שלו במהלך 5 ימים, המפגשים האיזוטריים שעבר, ואת הרגשת האיחוד שחווה עם היקום האחר. לחוויות אלה הוא נותן שמות שמוכרים לנו בתרבות שלנו, כי מבחינה שפתית אין אפשרות לתאר את החוויות, אין מילים בשפה שיכולות להביע את מה שעבר עליו, ולכן הוא מתאר אותם בשפה שנבין: הרגשת האהבה ללא תנאי, ההתחברות עם אלוהים, מפגשים עם ישויות אור, מלאכים וכד'.

הוכחה לגן עדן היא ניסיון של איש מדע למצוא חיזוקים ליכולות של ההכרה לקיים חיים אחרי מות הגוף ביקום אחר, שמבחינה פיזית נמצא קרוב אלינו אך מבחינה תדרית הוא רחוק. על מנת שהקוראים יבינו על מה מדובר הוא מכנה את היקום האחר "גן עדן" זו שפה שאנו מבינים.

מבנה הספר

הספר בנוי על זכרונותיו של אבן אלכסנדר מאותו שבוע שבו הכרתו נדדה ביקום האחר וממה שספרו לו בני משפחתו על אישפוזו בבית החולים.

אהבתי את המעברים בין דרכי הסיפור , הוא מספר לסרוגין על החוויה החוץ גופית ועל שהייתו בטיפול נמרץ, על התנהלות משפחתו ועל תקוות הרופאים שהולכת ואוזלת מיום ליום.

המעברים האלה והפרקים הקצרים הופכים את הקריאה לקלילה וכייפית. בשני הנספחים בסוף הספר ניתנים הסברים רפואיים ומדעיים על התרדמת ועל תפקודי המוח במצב זה.

השפה

ידידותית מאוד, זורמת, מה שנקרא בגובה העיניים.

המלצת קריאה

כן, למי שמאמין ביקום האחר, הספר מזמן חווית קריאה חדשה בגלל ההסברים הרפואיים, לאלו שלא מאמינים הוא מספק הרבה חומר למחשבה.

באהבה רבה

אורנה שפריר- הרחבת התודעה

מזמינה אתכם לבלוגית הטארוט שלי:

ornashafrir.blogspot.com

בית מאיה- אסה דה קירוש, מחברות לספרות 2012 (669 עמ')

על הסיפור-מעניין

הבקורות על הספר מטעמם של מביני דבר מצויינות. יצירה מאת הסופר הפורטוגלי אסה דה קירוש, התפרסמה ב 1888 ואינה נופלת באיכותה מהספרות הקלסית של אותם זמנים. זוהי סאגה מרשימה על קרלוש דה מאיה, חברו אגה,  סבו אפונסו, והסובבים אותם בליסבון. קרלוש, רופא יפה תואר, שגדל אצל סבו, עתיר רעיונות שלא באים לכלל ביצוע ונשארים ברמת מלל חברתי בסלונים העשירים בליסבון, מנהל חיים ראוותניים במסלול שחג בין אירועים חברתיים, תיאטרון, תחרויות סוסים קריאת ספרות והתנסות בפרשיות אהבהבים בלתי נלאות. בשנות העשרים המאוחרות שלו הוא מתאהב במריה אדוארדה היפה ושוקע בשיכרון חושים, קנאה תסכול והנאה. אהבתם של קרלוש ומריה אדוארדה אינה יכולה לבוא לכלל מימוש בנישואין, כי הסודות האפלים של שושלת מאיה הם כיד גורל מהפכת.

הרקע לספר מעניין כ 70 שנה בהיסטוריה החברתית של פורטוגל שמתארות התפוררות מוסרית, וויתור על מורשת והתרוקנות מערכים רוחניים.

על הגיבור-לא אהבתי אותו

קרלוש, אגה, דמזו, אפונסו ומריה הם הגיבורים. מלבד הסב אפונסו, שמייצג את ערכים של הדור שלו, כל הדמויות האחרות נהנתניות ביותר, ומערכת היחסים הנרקמת היא בין חברות לניצול.

לא אהבתי את קרלוש הנערץ על ידי כולם. הוא מתגלה כגבר די פחדן, שמטיל את המחויבויות שלו על אחרים, ולכן מאכזבת מאוד התנהלותו מול מריה, כשהסוד הנורא יוצא אל האור. הדרך בה בוחר קרלוש לסיים יחסים עם אישה אהובה מעידה על מוסר ירוד וחסרון ערכים גמור.

על הקריאה-מייגעת

למרות כל הסופרלטיבים שנתנו לספר, הספר לא מתאים לכל מי שאוהב לקרוא. מצאתי אותו מייגע מאוד לקריאה. פרוט היתר של כל מה שזז ולא זז מאט מאוד מאוד את הקריאה מה שיצר אצלי תסכול שאותו פתרתי על ידי דילוגים כשכבר התעייפתי. אך ברור לי שמפגש קורא מהמאה ה 21  עם ספר מהמאה ה 19 שעלילתו מתקדמת בקצב המרכבה הוא מפגש די מתסכל. אנו רגילים לקצב אחר, עידן הסילון לעומת עידן המרכבה, וזה יוצר את הקושי בקריאה.

השפה

נפלאה, תרגום מעולה

המלצת לקריאה

רק למיטיבי "לכת" לאניני ספרות, לסטודנטים לספרות. תבינו מה אופי הספר כשתשימו לה להוצאה: 

מחברות לספרות, הוצאה המתמחה בספרות מופת.

הזמנה

קראתם ספר מעניין? רוצים לשתף בבלוגיה? כתבו לי ואני אפרסם בשמכם.

באהבה רבה

אורנה שפריר- הרחבת התודעה

מזמינה אתכם לבלוגית הטארוט שלי:

ornashafrir.blogspot.com

אהבה עתיקה

שלום קוראים יקרים
מאז שאני זוכרת את עצמי המילה הכתובה היתה עבורי אהבה גדולה. לפני שהתחלתי ללמוד בכתה א' כבר אז חקרתי את האותיות. אף אחד לא הסכים ללמד אותי לקרוא, למרות כל תחנוני, אז הייתי יושבת עם ספר פתוח ומנסה לגלות את צפונותיהן של  המילים הכתובות.
לא עלה בידי.
אך הסקרנות לא קטנה.

כבר בכתה ב' כשידעתי לקרוא חיפשתי כל הזמן ספרים, קראתי כל מה שידי השיגה. בבית לא היו ספרים בעברית, אך היו בפולנית, זה לא עזר, אז קראתי את הספרים בספרית בית הספר, מהר מאוד סיימתי לקרוא את מה שהתאים לגילי, אז זכיתי בפרס הגדול, הורי רשמו אותי לסיפריה עירונית. 

הפעם הראשונה שהגעתי לסיפריה היתה עבורי התרגשות עצומה, פתאום ראיתי שפע שכזה, ומיד רציתי את הכל, לקרוא הכל. 
הספרנית בימים ההם, בסיפריה הקטנה בשכונת סירקין בכפר סבא היתה אידה פריבר. שמה הלך לפניה, כי היא בעצמה היתה סופרת של כמה ספרים ואישתו של....פריבר. 

אידה אהבה מאוד ספרים אך יותר מזה אהבה ילדים שאוהבים לקורא, וכמו שאתם מתארים לכם היא התאהבה בי מהר מאוד, לא היו לה קוראות רבות בנות 8-9 שלקחו ספר בשעה 15.00, מיד עם הפתיחה, וב 18.00 כבר היו בחזרה כדי להספיק ולהחליף את הספר. 

פעם הייתי חולה מאוד, אז אחד מהורי הביא לי ספר מהסיפריה, 35 במאי, זוכרים? כמו אתמול, עם חום 39 קראתי וערבבתי מציאות בדימיון מבדה במציאות, היה ממש שמח בבית, והורי המבוהלים הזעיקו את הרופא על מנת לבדוק שדעתה של ביתם הקטנה לא השתבשה עליה. 

ובכן יש אהבות נצחיות, לאהוב לקרוא, זו אחת מהן.
היום אני סבתא, ואושר גדול עבורי הוא לקרוא, לקרוא, לקרוא את עצמי לדעת, ולקורא לנכדות שלי.

אז מה בבלוגיה? שיתוף
ראשית שיתוף בספרים שאני קוראת
שנית שיתוף בספרים שאתם קוראים. 
בעצם אין לסדר כל משמעות.
מי שרוצה מוזמן לשתף, לשלוח לי במייל, אני אפרסם כאן בשמו. 
אז בואו נהנה לעשות זאת ביחד. 

שנה נפלאה לכולם

אורנה שפריר- הרחבת התודעה