שלום קוראים יקרים
מאז שאני זוכרת את עצמי המילה הכתובה היתה עבורי אהבה גדולה. לפני שהתחלתי ללמוד בכתה א' כבר אז חקרתי את האותיות. אף אחד לא הסכים ללמד אותי לקרוא, למרות כל תחנוני, אז הייתי יושבת עם ספר פתוח ומנסה לגלות את צפונותיהן של המילים הכתובות.
לא עלה בידי.
אך הסקרנות לא קטנה.
כבר בכתה ב' כשידעתי לקרוא חיפשתי כל הזמן ספרים, קראתי כל מה שידי השיגה. בבית לא היו ספרים בעברית, אך היו בפולנית, זה לא עזר, אז קראתי את הספרים בספרית בית הספר, מהר מאוד סיימתי לקרוא את מה שהתאים לגילי, אז זכיתי בפרס הגדול, הורי רשמו אותי לסיפריה עירונית.
הפעם הראשונה שהגעתי לסיפריה היתה עבורי התרגשות עצומה, פתאום ראיתי שפע שכזה, ומיד רציתי את הכל, לקרוא הכל.
הספרנית בימים ההם, בסיפריה הקטנה בשכונת סירקין בכפר סבא היתה אידה פריבר. שמה הלך לפניה, כי היא בעצמה היתה סופרת של כמה ספרים ואישתו של....פריבר.
אידה אהבה מאוד ספרים אך יותר מזה אהבה ילדים שאוהבים לקורא, וכמו שאתם מתארים לכם היא התאהבה בי מהר מאוד, לא היו לה קוראות רבות בנות 8-9 שלקחו ספר בשעה 15.00, מיד עם הפתיחה, וב 18.00 כבר היו בחזרה כדי להספיק ולהחליף את הספר.
פעם הייתי חולה מאוד, אז אחד מהורי הביא לי ספר מהסיפריה, 35 במאי, זוכרים? כמו אתמול, עם חום 39 קראתי וערבבתי מציאות בדימיון מבדה במציאות, היה ממש שמח בבית, והורי המבוהלים הזעיקו את הרופא על מנת לבדוק שדעתה של ביתם הקטנה לא השתבשה עליה.
ובכן יש אהבות נצחיות, לאהוב לקרוא, זו אחת מהן.
היום אני סבתא, ואושר גדול עבורי הוא לקרוא, לקרוא, לקרוא את עצמי לדעת, ולקורא לנכדות שלי.
אז מה בבלוגיה? שיתוף
ראשית שיתוף בספרים שאני קוראת
שנית שיתוף בספרים שאתם קוראים.
בעצם אין לסדר כל משמעות.
מי שרוצה מוזמן לשתף, לשלוח לי במייל, אני אפרסם כאן בשמו.
אז בואו נהנה לעשות זאת ביחד.
שנה נפלאה לכולם
אורנה שפריר- הרחבת התודעה
מאז שאני זוכרת את עצמי המילה הכתובה היתה עבורי אהבה גדולה. לפני שהתחלתי ללמוד בכתה א' כבר אז חקרתי את האותיות. אף אחד לא הסכים ללמד אותי לקרוא, למרות כל תחנוני, אז הייתי יושבת עם ספר פתוח ומנסה לגלות את צפונותיהן של המילים הכתובות.
לא עלה בידי.
אך הסקרנות לא קטנה.
כבר בכתה ב' כשידעתי לקרוא חיפשתי כל הזמן ספרים, קראתי כל מה שידי השיגה. בבית לא היו ספרים בעברית, אך היו בפולנית, זה לא עזר, אז קראתי את הספרים בספרית בית הספר, מהר מאוד סיימתי לקרוא את מה שהתאים לגילי, אז זכיתי בפרס הגדול, הורי רשמו אותי לסיפריה עירונית.
הפעם הראשונה שהגעתי לסיפריה היתה עבורי התרגשות עצומה, פתאום ראיתי שפע שכזה, ומיד רציתי את הכל, לקרוא הכל.
הספרנית בימים ההם, בסיפריה הקטנה בשכונת סירקין בכפר סבא היתה אידה פריבר. שמה הלך לפניה, כי היא בעצמה היתה סופרת של כמה ספרים ואישתו של....פריבר.
אידה אהבה מאוד ספרים אך יותר מזה אהבה ילדים שאוהבים לקורא, וכמו שאתם מתארים לכם היא התאהבה בי מהר מאוד, לא היו לה קוראות רבות בנות 8-9 שלקחו ספר בשעה 15.00, מיד עם הפתיחה, וב 18.00 כבר היו בחזרה כדי להספיק ולהחליף את הספר.
פעם הייתי חולה מאוד, אז אחד מהורי הביא לי ספר מהסיפריה, 35 במאי, זוכרים? כמו אתמול, עם חום 39 קראתי וערבבתי מציאות בדימיון מבדה במציאות, היה ממש שמח בבית, והורי המבוהלים הזעיקו את הרופא על מנת לבדוק שדעתה של ביתם הקטנה לא השתבשה עליה.
ובכן יש אהבות נצחיות, לאהוב לקרוא, זו אחת מהן.
היום אני סבתא, ואושר גדול עבורי הוא לקרוא, לקרוא, לקרוא את עצמי לדעת, ולקורא לנכדות שלי.
אז מה בבלוגיה? שיתוף
ראשית שיתוף בספרים שאני קוראת
שנית שיתוף בספרים שאתם קוראים.
בעצם אין לסדר כל משמעות.
מי שרוצה מוזמן לשתף, לשלוח לי במייל, אני אפרסם כאן בשמו.
אז בואו נהנה לעשות זאת ביחד.
שנה נפלאה לכולם
אורנה שפריר- הרחבת התודעה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה